הסיפור של אנג'ליקה

הסיפור שלי – אנג'ליקה:

שלום, שמי אנג'ליקה. אני רוצה לשתף אתכם במסע שהתחיל עוד לפני שנת 2019, הגיע לשפל, ומצא דרך לאור בזכות "סל שיקום", והמרכז הישראלי לתעסוקה נתמכת ואנשים שהאמינו בי.

לפני התאונה: שנים של מאניה שלא זיהיתי

לפני תאונת הדרכים חוויתי פרק ארוך בחיי – התקף מאניה שנמשך כשלוש שנים. לא הבנתי אז את משמעות המצב. הדברים נראו לי טבעיים, ורק בדיעבד התברר לי עד כמה הייתי במצב קיצוני של חוסר יציבות פנימית.

2019 – תאונת דרכים: הקץ של השקט

בשנת 2019 חוויתי תאונת דרכים קשה. קיבלתי מכה חזקה בראש ואיתה הגיעו תופעות חדשות: דיכאון עמוק, חוסר שינה, בלבול וחרדה. החיים שלי השתנו במהירות. כל יציבות שהכרתי התפוררה.

חצי שנה לאחר מכן: אשפוזים, איבוד ואפתיה

כחצי שנה אחרי התאונה הגעתי לפסיכיאטר והתחלתי סדרת אשפוזים. בתקופה זו נכנסתי למערכת של קשרים אלימים, אובדן עבודה, חובות שגדלו עד להוצאה לפועל, ושימוש בסמים ואלכוהול כמפלט ואשליית נחמה. התרופות במינונים גבוהים כבר לא עזרו חוויתי עייפות עמוקה, אפתיה ותחושת חוסר משמעות.

הרופאים תיארו את מצבי במילים קשות: פעולות ללא שליטה, מחשבות אובססיביות, דיבור מהיר, מאניה, דפרסיה, נפילות נפשיות ורגשיות ואני פשוט חיפשתי דרך לחיות.

השפל: מנסה לברוח – ומתנפצת

ניסיתי לברוח מעצמי – היו ניסיונות אובדניים, זוגיות אלימה ופחדים מתמשכים. הגוף שלי עבר זעזועים נוספים, שוב הגעתי לבית חולים ושוב לשכב על מיטה שבה לא הייתה תקווה. הרגשה שהתרופות "לא משפרות את המצב" והעתיד חשוך.

נקודת מפנה: ועדת סל שיקום והמרכז הישראלי לתעסוקה נתמכת

ברגע הכי נמוך בחיי הוצע לי להשתתף בוועדת "סל שיקום" ושם הוצע לי השירות של ליווי התעסוקתי. בתחילה הייתי סקפטית כי מי יכול לעזור לילדה שלא מצליחה לעזור לעצמה? חשבתי שזה מיותר ואבוד. אך החלטתי לתת לזה הזדמנות וההתנסות הזאת הייתה מתנה.

המפגש עם המלווה התעסוקתית שלי – הילה:

כשהתחלתי בתכנית זכיתי בהילה המלווה התעסוקתית שלי, שעזרה לי להשתלב בעבודה. בתחילה חששתי מליווי גלוי כי פחדתי שידעו שאני מתמודדת נפש, שזה יפגע בי, וגם התביישתי. אבל הילה לימדה אותי כיצד לתקשר נכון במקום העבודה, להתמודד עם האתגרים, לבנות ביטחון, להציב מטרות, לבנות יציבות וליצור שגרה בריאה.

השיקום: צעדים קטנים – השינוי הגדול

תחת הליווי שלה התחלתי גם ללמוד באוניברסיטה וחזרתי לעבוד. למרות קשיי התפקוד, אני עובדת כבר כשלוש שנים במשרד עורכי דין דבר שלא הצלחתי לעשות בעבר.

היום למדתי לאהוב את עצמי, להתפתח, ואני עוסקת בלימודי תואר ראשון בספרות ותקשורת. אני נאחזת באמונה בבורא עולם, משתתפת בשיעורי תורה, עובדת מדי יום, עושה ספורט, מנהלת אורח חיים בריא ועוסקת ביצירת תוכן בכתיבה יוצרת ברשתות החברתיות. לאט לאט אני בונה הכרה לכתיבה שלי. הכיוון שלי הוא קריירה בכתיבה, וכבר יש לי תכוניות להתפתח בתחום: שיתופי פעולה עם סופר תה, ארגון ענפים בתחום הכתיבה על שיעורי תורה, ואף זמרים שרכשו שירים שלי.

הבנתי מחדש מהו אמון. מעבר למלווה היא חברת אמת משהו שהיה חסר לי כל חיי. בזכותה נבנה בי מחדש רצון לחיות ולדאוג לעצמי, להתפתח ולהשתלב בשוק העבודה.

היום: שיפור שנמדד ובטחון לעתיד

היום הרופא שלי אומר שיש שיפור משמעותי: יש שיחות, יש ימים בלי מחשבות שווא, בוחן מציאות תקין. עדיין יש סיפור חיים קשה, טראומות, אך הן לא קובעות מי אני.

מסר למשרד הבריאות ולציבור

אני רוצה לומר מתוך חוויה אישית: "סל שיקום", "והמרכז הישראלי לתעסוקה נתמכת", הוא שירות חיוני לכל מתמודד נפש. השינוי שלי התחיל שם בזכות אנשים שהאמינו בי. אם יש אדם אחד שמאמין בך זה משנה הכל.

אני ממליצה למשרד הבריאות ולגופים הרלוונטיים להמשיך ולתמוך בתכניות מסוג זה, ולהנגיש את השירות לאנשים אחרים שנמצאים במקום שבו הייתי אני. השירות הזה לא רק מציל חיים הוא בונה חיים.

סיום – תודה מהלב

הרבה בזכות הילה אני עומדת כאן היום. היא אינה רק מטפלת היא גם הלב, המשפחה, התקווה. אני לא מתביישת לומר: אני מתמודדת נפש, אני חיה, בדרך הנכונה, עם הכרת תודה עמוקה. תודה רבה על ההזדמנות לחלוק את סיפור חיי.